יצירתיות בארגונים מיושמת בדרכים שונות בארגונים, ביניהן:
1. העלאת רעיונות חדשים כחלק מקבוצות חשיבה (לטובת יצירת מוצרים חדשים, פתרונות לאתגרים שונים בקשר של ספק-לקוח ועוד).
2. יצירתיות ניהולית בתהליכי ניהול כגון פתרון קונפליקטים, קבלת החלטות, ניהול צוות ועוד.
3. פעילות העשרה ורווחה לעובדים (הרצאות על יצירתיות, סדנאות מבוססות יצירתיות וכיוב').
כשמדברים על יצירתיות בארגונים, ניתן גם להבדיל בין שתי רמות: אחת היא הרמה האינדיבידואלית, כלומר פיתוח חשיבה יצירתית אצל אנשים נבחרים, והשניה היא הרמה הקבוצתית, שמטרתה לפתח תרבות ושגרה של שיתוף ועידוד רעיונות תוך השפעה הדדית קבוצתית. באופן מעשי, הרבה מהתהליכים של חדשנות ארגונית נתרמים באופן משמעותי משיתוף פעולה. חשוב לציין, ששיתוף פעולה כזה לא נובע מהצורך לכפות חשיבה אחידה בקרב כלל העובדים, אלא דווקא לעודד את השונות ואת הדעות המגוונות, המעשירות את החדשנות ומייצרות פתרונות פורצי-דרך.
אבל האם אפשר לרתום את היצירתיות למטרות שונות לחלוטין, למשל כדי להטמיע ערכים מסוימים אצל העובדים ולייצר תרבות ארגונית המושתתת על חיבור אנושי וחיבור ערכי להיותנו עם ומדינה?
לפני 5 שנים הבנתי שזה לא רק אפשרי אלא מאתגר ומרגש כאחד.
באחד הארגונים בארץ, חברה פיננסית מובילה, הוחלט לייסד מסורת – לשלוח מידי שנה משלחות של עובדים לפולין. חשוב לציין, שבאותה תקופה הנושא עוד לא כל כך הונח על סדר יומם של מנהלי משאבי אנוש רבים במגזר העסקי, ואפיין בעיקר את המגזר הציבורי (ובראשו הצבא והמשטרה) ובתי הספר התיכונים.
כחלק מהחשיבה שהוקדשה לנושא, היה לכל היוזמים של הרעיון ברור, שפרויקט מסוג זה הוא בעל ערך מוסף לעובדים ולארגון. המטרה היתה לאפשר לאנשים לחוות את החוויה המטלטלת לא רק כהתנסות אישית, אלא כחלק מהקניית התפיסה, שהם שייכים לארגון, המוביל ערכים של שיתוף, גאוות יחידה ומחויבות לעמוד במשימות ולהצעיד את החברה קדימה. השקפה על ערכים אלו היתה בבחינת ראיית "התמונה הגדולה" – בסופו של דבר, העובדים והארגון הם חלק ממדינת ישראל, שצמחה מתוך ההיסטוריה היהודית המפוארת ופרחה מתוך החורבן של השואה. ככאלה, חובה על העובדים והארגון להנציח את עברו של העם היהודי, כישראלים גאים ומשפיעים.
חובת ההנצחה הפכה לפרויקט תיעוד מרגש, שמהווה מימד מרכזי בפרויקט המשלחות, וקיבל את השם "עדות ותקווה". במסגרת פרויקט התיעוד, התבקשו העובדים לצלם, לצייר ולכתוב את עדויותיהם בהיותם בפולין ועם חזרתם לארץ, כל אחד על פי בחירתו האישית. חומרים אלו הועברו אלי ולצוות שלי, והפכו לסרטים תיעודיים וספרי מסע, שניהם בקונספט ועיצוב מיוחד, שהפך עם השנים להיות מזוהה עם הארגון.
מצאנו, מובילי הפרויקט, הצוות המארגן והצוות שלנו, שהעיסוק היצירתי המוגבר של האנשים עזר להם לא רק להפנים ולהתמודד עם חוויה רגשית קשה ועל פי עדויות רבות, חוויה משנה-חיים, אלא גם להטמיע ערכים רבים – הן לאומיים והן של התרבות הארגונית של החברה. "אין לנו ארץ אחרת" היה משפט שחזר על עצמו לא מעט, לצד "מחויבות שלי ושל ילדיי להגן על החופש שלנו ועל המדינה", "לזכור ולעולם לא לשכוח", "להתרכז בתקווה לעתיד", חיפוש עצמי של זהות ותחושה של תודה והוקרה של הארגון על ההזדמנות להבין ולמצוא תשובות.
לשולחן העריכה הגיעו מידי שנה אין-ספור תמונות, ציורים (שחלקם צוירו על פתקים ודפי מחברת באתרים עצמם), סרטי וידאו, שירים, סיפורים, ציטוטים, וכמובן – עדויות כתובות. היו אלו פיסות תיעוד שניתן לקרוא להן "עיבוד רגשי יצירתי", וניכר היה כי אנשים יכלו לפרוק את רגשותיהם באמצעות היצירה.
הנה כמה דוגמאות מתוך אלפי תמונות של הפרויקט (על מנת לראות את התמונות בגודל מלא ליחצו על התמונות הקטנות להלן:
Comments